בוקר אחד, ללא כל התרעה מוקדמת או סימני אזהרה שיכלו להכין אותה לסיוט, גילתה כוהנת הדיאטות המפורסמת ואשת העסקים המצליחה, חלי ממן, כי חצי מפניה השתתק לחלוטין. ממן בת ה-53, אשר רגילה להוביל אימפריה של אורח חיים בריא, לעמוד מול קהלים עצומים ולהעלות לרשתות החברתיות תמונות מוקפדות בסטיילינג מהודק, מצאה את עצמה בן רגע במציאות רפואית מבהילה ומטלטלת. לאחר שהובהלה לבית החולים בנסיבות דרמטיות, אובחנה ממן כמי שסובלת מתסמונת בל (פציאליס) – אותו שיתוק עצבי פתאומי וזמני בשרירי הפנים אשר פגע בעבר גם באשת הקולינריה מיכל אנסקי.
הכול החל בשבת אפרורית אחת, במהלך יום שבו שרר אובך כבד ונוראי ברחבי הארץ. ממן התעוררה משנתה כשהיא חשה בזליגה בלתי פוסקת של דמעות מעיניה. בתחילה היא הייתה משוכנעת כי מדובר באלרגיה עונתית חולפת ואף עדכנה את חברותיה, עימן היא נוהגת לצאת להליכה קבועה בכל סוף שבוע, כי תצטרף אליהן רק למפגש הקפה שאחרי כדי להימנע משהייה ממושכת באוויר הפתוח. אלא שגם בבית הקפה הדמעות המשיכו לזלוג בקצב מטורף, וממן החלה לתמוה בלשון המעטה מי מפתח אלרגיות חריפות כל כך לראשונה בגיל 53. עם חזרתה לביתה, החלה לחוש בקשיים ממשיים ומוזרים בפעולת הלעיסה בזמן הארוחה, אך המשיכה להתעלם מכך. נקודת המפנה המפחידה באמת התרחשה בשעות הערב: ממן לקחה מסטיק ופתאום הרגישה כי אזור האף שלה רדום לחלוטין, בתחושה המזכירה זריקת הרדמה של טיפול שיניים. כאשר ניסתה לנפח בלון כפי שהיא רגילה לעשות בקלילות עבור נכדיה, גילתה שהיא פשוט אינה מסוגלת להוציא אוויר. באותם רגעים הדופק שלה זינק, והחרדה העצומה מפני האפשרות שהיא עוברת אירוע מוחי החלה לחלחל.
החלטתה לנסוע מיד לבית החולים קיבלה תפנית כאשר בתה, שהבינה את חומרת המצב, הקדימה אותה והזמינה עבורה אמבולנס. חוסר הוודאות היה מטורף. הפרמדיק שהגיע למקום בדק את לחץ דמה שהיה גבוה מאוד, הביט בפניה שהחלו להתנפח והעלה השערה שמדובר בצמיחה של שן בינה. ממן, שכבר מחזיקה בסטטוס המאושר של סבתא לחמישה נכדים, הבהירה לו מיד שהיא מכירה את גופה ושאין לה כבר שיני בינה בגיל זה, ודרשה פינוי דחוף לבית החולים. במיון, האח שקיבל אותה זיהה את הסימנים החריגים, סימן את התיק שלה במילה «דחוף», ותוך דקות ספורות המתין לה צוות רפואי שלם שכלל רופאי עיניים ואף-אוזן-גרון. למרות שממן מעידה על עצמה כאישה חזקה שאינה נוטה לבכי או להיסטריה, השעות הארוכות של הבדיקות לוו בבכי בלתי פוסק, עד שבשעה 5:30 בבוקר בישר לה הרופא רשמית על השיתוק.
הימים הבאים הפכו לסיוט מתמשך, כאשר בכל יום המצב הרפואי הלך והחמיר. אם ביום הראשון היא עוד הצליחה לשתות מים מצד הפה מבלי לשפוך, הרי שביום החמישי היא כבר התלכלכה מאוכל כמו תינוקת קטנה. תסמונת בל, הנגרמת לרוב מדלקת בעצב הפנים (לעיתים בעקבות זיהום ויראלי כמו הרפס), מייצרת הפרעה אסתטית ותפקודית קשה, והרופאים הבהירו לממן כי קיים חלון הזדמנויות קריטי של 72 שעות בלבד שבו נטילת סטרואידים יכולה למנוע נזק בלתי הפיך ולהגדיל משמעותית את סיכויי ההחלמה.
בתוך הבהלה הגדולה, כשהיא מבינה שהפנים שלה הן כלי העבודה המרכזי שלה בהרצאות ובשידורים חיים, הצליחה ממן ליצור קשר עם מיכל אנסקי באמצעות חברה משותפת. אנסקי העניקה לה תמיכה קריטית והכינה אותה מראש לכך שבשבוע הראשון של הטיפול הסטרואידי תהיה החמרה משמעותית במצב – מידע שהציל את ממן מהתרסקות נפשית מוחלטת אל מול העובדה שהיא נוטלת תרופות והמצב רק מדרדר. ממן מספרת בכאב על הרגעים שבהם הביטה במראה ולא זיהתה את הדמות המשתקפת מולה. היא תיארה שראתה שם אדם מפחיד, וכי התמונות שהחליטה לפרסם בסופו של דבר ברשת כדי לעורר מודעות היו למעשה התמונות הפחות נוראיות שלה מאותה תקופה קשה.
בכדי להגן על עצמה מהצפת עצות של «מומחים» מטעם עצמם, קבעה ממן חוקים נוקשים ואסרה על ביקורים של אנשים מעבר לחברות בודדות. היא סירבה לפנות לטיפולים שרלטניים ויקרים, ובחרה להישמע לעצתה של רופאת אף-אוזן-גרון מומחית, ד»ר דיקלה מצליח, שהדגישה כי הטיפול האמיתי והיעיל נמצא דווקא במערכת הציבורית וכולל סטרואידים, מנוחה מוחלטת ופיזיותרפיה עדינה ביותר. למרות שממן לא חשה בושה ויצאה באופן חופשי לבדיקות, החשש הגדול ביותר שלה היה שהנכדים שלה יפחדו ממנה או יתביישו בסבתא המגניבה שלהם. אולם, המפגש המשפחתי ביום שישי הראשון הוכיח אחרת, כאשר נכדתה הגדולה הרגיעה אותה ואמרה שאינה צריכה בית חולים אלא רק להישאר בבית.
כיום, חודש לאחר פרוץ המחלה, חלה תפנית חיובית ומדהימה במצבה. בבדיקה אצל הפיזיותרפיסטית התברר כי התפקוד של עצב הפנים שלה זינק מ-38% בלבד ל-81% – שיפור מטורף לכל הדעות. למרות שהשיקום אינו מלא והפה שלה עדיין לא חזר לעצמו לחלוטין בעת שיחה פרונטלית, היא כבר מצליחה לישון ללא פלסטרים שיסגרו את העין ולשתות מבלי שהנוזלים יישפכו. ממן קושרת את ההתפרצות ישירות לרמות הסטרס הגבוהות שבהן היא שרויה, הן כאשת עסקים ואמא, והן בשל העובדה שהיא מתגוררת בבוסתן הגליל שבצפון ונמצאת כבר שנתיים וחצי תחת שגרת מלחמה מתוחה. למרות שהפיזיותרפיסטית אמרה לה שבעתיד היא תסתכל על החוויה הזו כעל «מתנת חייה», ממן מודה שהייתה מוותרת עליה ברצון, אך היא נותרת סובלנית לעתיד ומאושרת על כך שהצליחה להעלות את המודעות למחלה ולשבור את חומות הבושה עבור אחרים.
